חדיג'ה פריד נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום השיקום בהליך המתנהל לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.

המבקש, התובע בתובענה, יליד 1969, נפגע בשלוש תאונות דרכים. האחת, אירעה ביום 9.4.05, השנייה ביום 8.7.97 והשלישית ביום 26.3.98.

לתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור 36% וכן הופעלה תקנה 15 ע"י המוסד לביטוח לאומי. קביעה אשר הפכה מחייבת מכוח הוראות סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "קביעת המל"ל").

יוער כי, נכות הצמיתה נקבעה בגין התאונה השנייה ולגבי התאונה הראשונה והתאונה השלישית הושגה פשרה.

התובע הגיש את בקשתו למינוי מומחה בתחום השיקום רק ביום 29.3.11. בבקשה הוא טוען כי עקב תאונת הדרכים נפגע כושר תפקודו.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, הגשת הבקשה כעת מהווה הרחבת חזית פסולה. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת, כי לתובע עבר רפואי עשיר ועוד בטרם התאונה השנייה התלונן על מחושים בגב, בגפיים ובראש.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובמסמכים שלפני הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות; אבהיר דבריי:

אקדים ואומר, כי אינני מקבל את טענת הנתבעת בעניין מועד הגשת הבקשה, שכן בתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התובע יכול להוכיח עניין שברפואה רק באמצעות חוות דעת מטעם מומחה שמונה ע"י בית המשפט, אשר על כן יזהר בית המשפט בטרם יחסום את דרכו של התובע להוכיח טיעוניו.

לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת רות בהט בבש"א (דיונה) 223/03, מלכה שלומי נ' אחים אלימלך (1987) בע"מ ואח', תק-של 2004 (2):

משהדרך היחידה להוכחת עניין שברפואה על פי חוק הפיצויים

היא באמצעות מינוי מומחה רפואי יש למנות מומחה כל אימת

שקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה.

כאשר הדברים אינם ברורים ייזהר בית המשפט לבל תקופחנה

זכויות הנפגע". (רע"א 1338/90, גבריאל שיק נ' "המגן" חברה

לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ד (2) 216).

עם זאת, כבר נקבע בהלכה הפסוקה פעמים חוזרות ונשנות כי אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה (ראה רע"א 5124/93, ציון חברה לביטוח נ' איברהים זועבי (ראה צלטנר, עמוד 1761).

באשר לשיקולים השונים בעת ההחלטה האם למנות מומחה עמד א' ריבלין בספרו:

"ראוי לבחון תמיד אם אין די בחוות הדעת של המומחים הרפואיים

האחרים. תכופות, די למשל בחוות דעתו של האורטופד או הנוירולוג